recent fashion illustrations

הזמן קצר והמלאכה מרובה. מאחר ואין לי דקה פנויה חשבתי שהדרך הטובה ביותר לעדכן את הבלוג תהיה לעשות קופי-פייסט מהקלסרים וספרי הסקיצות אל המסך. אך מסתבר שגם לסרוק ולצלם זו משימה הדורשת לא מעט זמן ובכל זאת טיפין טיפין אשתדל לפרסם מדי פעם את המתרחש מאחורי הקלעים. האיורים האלו נעשו במסגרת שיעור איורי אופנה, כאשר הדגש הוא על טכניקות האיור ולא על הבגדים.

Time of my life

אין רגע דל במחלקה לעיצוב אופנה. שנת הלימודים החדשה התחילה בסערה, זו כמובן הסיבה למחסור בעדכונים בזמן האחרון.
עלי לחקור את הפאנק בין השנים 1973-1979, לתכנן חולצה עבור צביקה פיק (כן, שמעתם נכון), לעצב קולקציה בהשראת גרייס ג'ונס וחיל האוויר וכמובן מדי פעם גם לאייר, לשרטט, לגזור ולדגם שיעורי בית אחרים.
לעתים הבית פורץ בקריאות הצילו ואז אני נזכרת שצריך לטפל גם בכביסה, בקניות ובניקיון ובתוך כל הדברים האלו אני משתדלת למצוא קצת זמן לעבוד, לישון, לאכול ולהתקלח ובזאת נסתם סופית הגולל על לוח הזמנים שלי.
תכננתי להעלות חומרים מהלימודים אבל אני פשוט לא מספיקה, בהזדמנות הראשונה אסרוק ואפרסם.

אני לובשת חולצה של דיור שנקנתה על ידי אמי בשנות ה-80, חצאית מחנות היד שניה פומרץ שעלתה לי חמישה שקלים (!) ושרשרת אהובה במיוחד משוק העתיקות. החצאית התגלתה כרכישה מוצלחת ביותר שכן מלבד ההדפס האופנתי (אל תטעו, מדובר פה בג'ירפה ולא בנמר) היא חמושה בשתי שורות וולנים ואורך מדוייק.

שיהיה לכולם המשך שבוע מעולה ומלא נחת.

It was love at first sight

חולצה - היתה של אמא, מכנסיים - זארה, שרשרת וצמיד - שוק העתיקות בכיכר דיזנגוף, משקפי שמש - וינטג' איב סן לורן, תיק -וינטג' Coach, נעליים - Unisa

Shirt - was my mom's, Pants - Zara, Bracelet and necklace - vintage, Sunglasses - vintage YSL, Bag - vintage Coach, Shoes - Unisa

סוף הקיץ. סוף החופש. סוף החיים כפי שהם היו בחודשים האחרונים. תחילת החיים כפי שהם יהיו בשנה ב'. לא בטוחה מה זה אומר, אבל יודעת שהולך להיות טוב. יש לי מערכת מצויינת, קיבלתי את הקורסים שרציתי ואפילו יש לי יום פנוי בשבוע!
היה קיץ של רכישות מוצלחות שרק פתחו לי את התאבון (בינתיים מסתמן כי אאלץ להשאר רעבה) אך הרכישה השווה מכולן היא ללא ספק משקפי השמש האלו מבית איב סן לורן, זוג חדש מסטוק ישן. תרתי אחר הדגם הזה זמן רב ברחבי הרשת וכאשר מצאתי אותו רכשתי אותו מבלי להתלבט. אמנם משקפי שמש זה פריט שמחייב מדידה אבל במקרה הנוכחי היה לי בטחון מלא כי הם הולכים להתאים לי (בשביל הזוג הזה הייתי עושה גם כמה שינויים בפרצוף אבל למזלי לא היה צורך). מאז הם זוג משקפי השמש האהוב עלי ויש לי הרגשה כי זו אהבה שתימשך זמן רב.

מלבד סיבובי הקניות הוירטואלים היו לי גם כמה סיבובים בעולם האמיתי, בשוק העתיקות שבכיכר דיזנגוף מצאתי את הצמיד והשרשרת שבתמונה וגם עוד כמה חברים שוודאי תפגשו בהמשך.
סופשבוע נעים לכולם!

מטבע הדברים לא ממש יוצא לי לכתוב על כך בבלוג אבל הגיע הזמן לספר שאני חובבת גדולה של הלבשה תחתונה. מלבד כמות התחתונים הרבה שברשותי והשמחה שמעוררת בי קנייתה של חזיה חדשה, יש במשפחתי היסטוריה רחבה של עיסוק בהלבשה תחתונה. למשפחתה של סבתי היתה חנות של לבנים בעיר קרקוב שבפולין עד שהגרמנים עשו את מה שעשו. מאוחר יותר, אולגה, דודתה של סבתי שהיגרה לאחר המלחמה לארצות הברית הקימה שם מותג הלבשה תחתונה הנושא את שמה. המותג המשגשג פעיל עד היום והוא מוכר לכל אשה אמריקאית. בהזדמנות אולי ארחיב בנושא ואולי גם אציג את האוסף הקטן של תחתוני הוינטג' שברשותי (אותם אני כמובן לא לובשת).

בעוד להלבשה התחתונה של פעם היה עידון, כיום לעתים קרובות ההלבשה התחתונה סובלת ממראה וולגרי וגס. מסיבה זו שמחתי לראות בתצוגת האופנה של טריומף שהתקיימה ביום רביעי האחרון תחתונים בגזרה גבוהה, שמסתירים כל מה שצריך מבלי להיראות סבתאיים. חבל שהם הופיעו בעיקר בגזרת הסטים הלבנים ופחות בצבעים נועזים יותר.
לתצוגה שהתקיימה במתחם התחנה לבשתי את שרשרת הזברה שלי אשר התגלתה כמסחטת מחמאות אך לצערי קשה לראותה בתמונה. מאחר והיא עתידה לככב עוד רבות על צווארי, אני יכולה להבטיח כי יהיו תמונות טובות יותר בקרוב.

צילום לם וליץ סטודיו, מפה

צילום לם וליץ סטודיו

comme il faut

כשגיליתי שתצוגת האופנה של קום איל פו תתקיים בחירייה, הייתי מעט סקפטית. מה יעוללו בנות קום איל פו הפעם, שאלתי את עצמי בחשש. כשהגעתי לחלל היפה של מרכז המבקרים הכולל מדשאה רחבת ידיים ואולם סגור ומצוחצח היה ברור שזה המיקום המושלם לתצוגה. החלל המאורך ומוצף האור התאים בדיוק לבגדים, רובם בעלי גוונים כהים כמצופה מהמותג. הקולקציה אשר שואבת השראה מהעולם הצבאי ועולם נשפי המסכות הונציאנים (כך על פי הקומוניקט), משדרת נועם ויחד עם זאת גם חוזק בעוד ההשראות נותרות לרב כצל מרומז. בהתאם למגמה העכשווית, נראו פריטים רבים שמשדרים נקיון אלגנטי, חפים מקישוטים ודיטיילים מיותרים באופן שמיטיב עמם ויוצר מראה מתוחכם ומלא שיק. בין הפריטים הללו ניתן היה לראות חצאיות חלקות באורך הכה נכון של מתחת לברך (אורך שאני בהחלט הולכת לאמץ לחורף הקרוב), קרדיגנים משוחררים ומכנסיים צרים ומאריכים.

הפריטים האדומים ששולבו זה עם זה הזכירו לא מעט מראות ממסלולי התצוגות בניכר (וגם הזכירו לי כמה הצבע הזה נחשק) והסטיילינג המעולה שכלל תסרוקות מנופחות וגבוהות, משקפי שמש א-לה ג'ון לנון וגרביים שמטפסים אל עבר הקרסול תרם לתחושה הזו.
וכמו על מנת לחברנו שוב לקרקע, מיד לאחר התצוגה הוזמנו לסיור באתר האשפה. חוץ מהנוף המדהים (כן כן) שניתן לראות מראש הר הזבל הגדול בישראל, ההסברים והעובדות המרתקות שהוצגו בסיור, מצדיקים הגעה מיוחדת.

הלוק האחרון בסרטון הוא האהוב עלי ביותר, לצערי לא הצלחתי לסובב אותו

והנה אותו לוק במבט אחורי

חצאיות שיודעות להתנועע


יפות באדום

הנוף מהפסגה

התקרה המדליקה

All that glitters

זהב תמיד מושך תשומת לב, תמיד זוהר למרחקים ותמיד באופנה, על כן זה ללא ספק אחד הצבעים האהובים עלי, במיוחד כשהוא בא בדמותה של שרשרת גדולה ובולטת. קיבלתי אותה מסבתי, אשר לבשה אותה לארוע מיוחד לפני לא מעט שנים מעל שמלת מקסי חלקה שלדבריה היתה משעממת ביותר ללא השרשרת, ואכן הגודל שלה והגוון הבוהק בהחלט מסוגלים להפוך כל בגד למעניין יותר.
קשה לי לחשוב על צבע שאינו משתלב היטב עם זהב אך ירוק כהה משתלב טוב במיוחד, בעיקר כששניהם חוברים יחד להופעה על רקע עלים ירוקים ושמש אחר צהריים מסנוורת. דניאל צילם את התמונה בפארק שנמצא מעבר לכביש ואשר ללא ספק מהווה את אחד מיתרונותיה הבולטים של הדירה. אני יודעת שכבר כתבתי לא מעט על דירתנו ואכן נראה לי שכעת בשלו התנאים והגיע הזמן לעבור לשלב הבא. אמנם מרבית הקירות עדיין עירומים והספרים עדיין מחכים בארגזים מאחר וטרם נמצאה הספרייה המתאימה, ובכל זאת - הצצה ראשונה אל הסלון.
מה תשתו?

shiny stripes and heavy columns

חולצה וחגורה - וינטג', חצאית - קסטרו (ישנה), נעליים - לאפייט

השבוע החולף היה עמוס במיוחד. דילגתי לי ממשימה למשימה, מנסה לסיים הכל בטרם תסתיים לה החופשה הלא מספיק ארוכה הזו. זה עוד לא זמן לסיכומים, שהרי יש עוד שבועיים שלמים להריח את ריחו של הזמן הפנוי, אך בהחלט ניתן לומר שהיה לי חופש פורה ומלא.
החיפוש ומעבר הדירה נטלו ממני לא מעט כוחות נפשיים, אך זה היה משתלם ביותר, אני לגמרי מאוהבת בדירה שלנו! מלבד מוצלחותה של הדירה עצמה, גם המיקום שלה מוצלח ביותר (דירה מוצלחת, כבר אמרתי?) ולא פחות חשוב יש לי ולדניאל שלל לוקיישנים חדשים לצילום. הפעם הגיע תורו של מכון ברודט - שם אקזוטי לכל הדעות, בפעל זהו מכון לתרבות יהודית - לא אקזוטי ולא נעליים. התנחמנו לנו בעמודים המתכתיים האלו שהיוו רקע נהדר לחולצת הפסים המבריקה שרכשתי לאחרונה ולחצאית הזו של קסטרו שנקנתה לפני כמה שנים בויצ"ו תמורת שקלים בודדים. אני לא יודעת בדיוק ממתי היא אך הלוגו הקודם של קסטרו הוא זה המתנוסס על התווית. היא אחת החצאיות האהובות עלי, הן בשל הדוגמא העדינה בשחור ובחום והן בשל הגזרה שמטפסת אל מעל המותן ונראית רלוונטית מאז שרכשתי אותה.

Wild Range

אחרי הפוסט הזה והזה היה זה רק מתבקש להמיס הכל אל תוך אאוטפיט אחד נמרי במיוחד שיחתום לבינתיים את הטרילוגייה הפראית הזו. כי אחרי האאוטפיט הזה גם לי קצת נמאס מהדפסי החיה האצילית והטורפת.

כשהייתי בחטיבת הביניים היתה לי מורה שכונתה (גם בפניה) "ציפי צבע" וזאת משום שתמיד היתה לבושה בצבע אחד בלבד מכף רגל ועד ראש. חולצה, מכנסיים, ז'קט, עגילים, שרשרת ותיק - כולם באותו צבע בדיוק ללא יוצא מן הכלל! היום היחיד בו לא היתה מתלבשת כך, היה בפורים, אז היתה לובשת גם שחור וגם לבן. יחד.
בחודשים האחרונים היו כתבות רבות שצידדו באאוטפיט בצבע אחד ויחיד והחזירו לתודעתי את המורה ההיא, שכעת לבושה זוכה להכרה אופנתית. מעניין מה היתה חושבת על האאוטפיט הנמרי שלי.

cape town

style.com | the sartorialist| jak& jill

אמנם החורף עוד לא ממש הגיע, אך מדפי החנויות כבר מוכנים לסופת השלגים הבאה. מעילים, סוודרים, צעיפים וכמובן שכמיות מסודרים בדייקנות מפתה שנועדה לעורר את החושים הצרכניים שלנו. בחורף הקודם חיפשתי זמן רב אחר השכמייה המושלמת, כשלבסוף מצאתי אותה באטסי, התמהמתי עם הקנייה וכך הפסדתי אותה לעולמי עד. מאז היא קצת נתקעה לי בראש וכל שכמייה זוכה מיד להשוואה עם ההיא ואין זה לטובתה. לא אבכה על חלב שנשפך שכן בניגוד לאותה קנייה מוחמצת, ביצעתי רכישה אחרת מוצלחת עד מאוד שאולי זכורה לכם מכאן.

השכמייה שלא קניתי

חוץ מזה שמצאתי ברחבי הרשת מלא שכמיות יפהפיות אותן קיבצתי לקולאז' הנחמד שלמעלה, התחוור לי שוב במהלך כתיבת הפוסט עד כמה דלה שפת אמנו, במיוחד בכל הקשור לביגוד ואופנה. בעוד שהשפה האנגלית העשירה מבדילה בין סוגים רבים של שכמיות (בנוסף לפונצ'ו ול- cape שכמותם יש לנו גם בעברית, ישנן מילים נוספות לתיאור שכמייה ארוכה, שכמייה המיועדת לאנשי דת או מילים לתיאור שכמיות מתקופות ספציפיות בהיסטוריה של הלבוש), בעברית אנו נאלצים להסתפק בשתי מילים בלבד - פונצ'ו ושכמייה. מאחר וכבר יש לי שכמייה נותר לי רק להצטייד בפונצ'ו קטן וצמרירי ולהמתין לגשם.

same same but different

בשבוע שעבר אמי עשתה סדר מקיף בארונה וכתוצאה מכך התגלגלו אלי מספר לא מבוטל של פריטים מוצלחים ביותר, הפתעה משמחת מאד מאחר וחשבתי שכבר דגתי משם כל מה שאפשר. ביניהם היתה גם חולצת המשי השחורה הזו, היא חביבה עלי במיוחד דווקא בשל גזרת הטי שירט הפשוטה שלה והבד העדין והנעים ממנו היא עשויה. פריט נוסף שעשה את המעבר מארון אמי לארוני שלי הוא ז'קט ורדרד מפשתן, מבית המותג Perry Ellis, שמחכה בסבלנות לימים קרירים יותר. בשל הגזרה המדוייקת להפליא שלו החלטתי לתור ברחבי האינטרנט אחר פריטים נוספים מבית אותו המותג, בתקווה לשחזר את הצלחתו של הג'קט. התוצאה היא החצאית המנומרת הזו, העשויה משי דק ואוורירי ובעלת בטנה בצבע פודרה, עשויה אף היא משי.
חוץ מזה החלטתי שירידת הטמפרטורות היא סיבה מצויינת לחזור לליפסטיק הכהה והכה אהוב עלי. הוא אמנם מזכה אותי בשלל תגובות שונות משונות, אבל אני כל כך אוהבת אותו שלא ממש אכפת לי.

חולצה - היתה של אמא אי שם בשנות ה- 80
חצאית - אטסי
שרשרת - שוק הפשפשים
נעליים - אלדו

חג שמח לכולם!

Key items

בנוסף לחשבון הנפש שערכתי עם עצמי, ערכתי גם חשבון קטן ומתמשך עם ארוני והחלטתי אילו בגדים אדון לכף החיים ואילו לכף המוות (זה פחות אכזרי ממה שזה נשמע - הבגדים פשוט עוברים למישהו שיותר זקוק להם). החצאית והחולצה נקנו בזארה בשנה החולפת, החולצה לפני מספר חודשים והחצאית ממש בשבועות האחרונים ומיותר לציין ששניהם עברו את הניפוי. שניהם פריטי מפתח, כאלה שנלבשים לעתים קרובות ומשתלבים היטב עם פריטים אחרים בהתאם למצב הרוח, למאורע ולמזג האוויר. אופנתיים במידה רבה, על זמניים לא פחות, סוג של בייסיק שמתאים גם לחורף וגם לקיץ ובמיוחד לעונה הנוכחית והכמעט בלתי קיימת - הסתיו.
השרשרת היא פריט מפתח מסוג שונה לחלוטין. היא מציאת המציאות שלי בגזרת האקססוריז והיא אפילו לא נרכשה באיטרנט, אלא בחנות היד שנייה התל אביבית - פומרנץ. השרשרת הזו עשוייה פלסטיק טהור וירקרק מהסוג שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים ולראייה בכל פעם שאני עונדת את השרשרת הזו היא מקבלת שלל מחמאות וגונבת את ההצגה מהלבוש כולו. על אף אחוז הפלסטיק הגבוה והצבע הזרחני-משהו לי היא מזכירה בכלל תכשיטים אפריקאיים ולכן נראתה לי מתאימה ביותר לשילוב עם החולצה המנומרת וחצאית בצבע חול ליצירת לוק של סוואנה אפריקאית.

SOUNDSUIT INC.

אנה וינטור ידועה בחיבתה לפרוות ובכל זאת, הפקת אופנה כמו זו שנראתה בגליון ספטמבר היא הדבר האחרון לו ניתן לצפות מהווג האמריקאי. חליפות של יצורים מוזרים ושעירים שנוצרו על ידי האמן ניק קייב אוחזים בתיקים פרוותיים ונעליים יוקרתיות, משונה לפחות כמו שזה נשמע. על אף שהייצור הורוד מהתמונה הפותחת את ההפקה שצילם ריימונד מאייר הזכיר לי במקצת את הז'קטים השעירים מקולקציית חורף 94 של שאנל, לא מוצגים בה פריטים לבישים (התיקים הם הרי קישוט בלבד), לא טרנדים וגם לא פנים יפות, עם זאת האווירה שמתקבלת מצליחה להיות רלוונטית ועכשווית. ואכן, כשחושבים על דברים שנעשו בעת האחרונה (תצוגת חורף 2010 של שאנל, הסרט ארץ יצורי הפרא והקולקציה שנוצרה בעקבותיו ואפילו ההפקה הזו), הפקת האופנה הזו נראית פתאום קצת יותר הגיונית.

ג'יין מדגימה איך לובשים שאנל

מימין שאנל חורף 1994, משמאל גרסת 2010

ארץ יצורי הפרא, הסרט בו לא הפסקתי לבכות

למרות הגלאם המלוטש שהצליחו להעניק בווג לחליפות של ניק קייב, מומלץ בהרבה לראות (ולשמוע) אותן בוידאו וגם להקשיב לקייב מדבר על אופן עבודתו עם החליפות והרקדנים שלובשים אותן. זה הרבה יותר מעניין מהצילומים האופנתיים, אם אתם קצרים בזמן צפו בוידאו הראשון.

עוד חליפות סאונד שלא יזכו להיזכר בתודעתם של קוראי ווג. את ההפקה במלואה ניתן לראות כאן.

NINA & UDI

זוכרים את הפוסט הזה? התכנון היה לארח פה בסלון הבלוג לעתים קרובות מכרים, חברים ושאר ירקות אך רצה הגורל ועד עתה פוסט מהסוג הזה לא יצא לפועל. האורחים הנוכחיים הם נינה מנדלסון ואודי נאור, חברים ותיקים שברבות הימים גדלו, גבהו והפכו לזוג יפהפה. אני ונינה חברות מאז ימי חטיבת הביניים, עת היינו שתינו מתבגרות חסרות ביטחון בעלות עניין משותף במכנסיים מתרחבים ובחורים עם שיער ארוך. את אודי הכרתי פחות או יותר באותו זמן בצופים ומאוחר יותר למדנו שלושתנו באותה כיתה בתיכון אלון. כבר שלוש שנים שנינה ואודי הם זוג לוהט ולאחרונה עברו להתגורר יחדיו בדירה לוהטת ברחוב גרוזנברג.

נינה מתחילה ללמוד בקרוב עיצוב פנים במכון הטכנולוגי בחולון ואודי הוא מפיק מוסיקלי, מתופף, דיג'יי ויזם. יחד הם מגדלים מאוורר העונה לשם טופסון ועציץ בזיליקום. צילמתי אותם בדירתם ביום מהביל במיוחד, היה כיף.

איפה אתם עושים קניות בדר"כ?

נינה: משום מה אני מרשה לעצמי לקנות כמעט ורק בחו"ל, אני קונה בעיקר ב H&M ,Topshop ,Zara ובחנויות יד שנייה.
אודי: בגאפ, זארה, נייק, H&M, Insight. הרבה מהבגדים שלי נקנו ברכישה אחת מאסיבית בסיטאדיום בפריז וכללו את החברות Obey/Sixpack ועוד דברים פחות מוכרים. גם יש לי המון בגדים שקיבלתי או שלקחתי מאנשים סביבי: אבא, אח שלי וחברים.
מה הפריט האחרון שרכשתם?

נינה: שמלה בצבע אפרסק (זו שבתמונה למטה), פשוט התאהבתי בה. שכנעתי את עצמי שהיא סופר שימושית ואני כל הזמן אלבש אותה, אני ממש אוהבת אותה והיא עלתה רק 18 דולר!
אודי: נראה לי סניקרס של נייק בגוונים של כחול.
אודי, מה אתה הכי אוהב שנינה לובשת? נינה מה את הכי אוהבת שאודי לובש?
נינה: חולצות מכופתרות ודברים שאני קניתי לו.
אודי: אני הכי אוהב את הדברים הפשוטים והמאווררים יותר. פחות אוהב את הפרחוניים ואת הטרנד הסוחף של גזרה גבוהה, למרות שנינה גורמת לכל דבר להיראות טוב.
לו ניתן לכם סכום כסף בלתי מוגבל לקניות, איזה פריט הייתם רוכשים?
נינה: אמבטיה על רגליים.
אודי: מכנסיים לבנים של לואי ויטון.
מה לעולם לא תלבשו?
נינה: יש המון דברים שנראה לי שלא אלבש אבל מצד שני, סקיני וגזרה גבוהה זה משהו שהיה נראה לי הכי מכוער בעולם ועכשיו זה הגיוני. בגדול בגדים צמודים מדי זה לא הקטע שלי לאחרונה.
אודי: מכנסי 3/4 אף פעם לא סבלתי. גועל נפש. איכסה.
כמה זמן אתם משקיעים בבוקר בהתלבשות?
נינה: אני לא מאנשי הבוקר כך שבדרך כלל אם אני צריכה לצאת מוקדם יש לי שנייה להחליט אבל אם יש לי זמן זה יכול לקחת גם שעה. אני מסוגלת להחליף מליון בגדים, יש ימים כאלה בהם שום הופעה לא מספקת.
אודי: בין כמה שניות לכמה דקות.
מיהו אייקון האופנה שלכם? מדוע?

נינה: בטי דרייפר ממד מן. ההופעה שלה תמיד מושלמת, אם בשמלת ערב מהממת וכפפות או בכותונת לילה עם חלוק תואם, בשיעור רכיבה או סתם בבית. יש בה אלגנטיות ואצילות וחוץ מזה הפער בין המראה המושלם שלה לחיים המתפרקים והלא ממומשים שלה מעניין. חוץ ממנה אודרי הפבורן כמובן ובכלל דמויות נשיות מסרטים ישנים תמיד מלהיבות אותי.
אודי: מייקל ג'קסון.
מיהו המעצבים האהובים עליכם? מדוע?

נינה: מארק ג'ייקובס. כנראה שגם אודי יגיד את זה. גם מיו מיו וסטלה מקרטני, עושים שם דברים שקולעים מבחינתי.
אודי: אוביי ולואי ויטון עושים דברים מדהימים ואני ממש אוהב את הצילומים בפרסומות של מארק ג'ייקובס.
אחרי אילו בלוגים אתם עוקבים?

נינה: אני לא ממש עוקבת בקביעות אבל את "הגרסונייר" הישראלי אני ממש אוהבת, הם כותבים ממש שנון וחמוד. לאחרונה אני מחוברת הרבה ל the selby שמגיע לבתים של אנשים מדליקים ומצלם, זה חטטני ומעניין, חוץ מזה אני אוהבת שהוא מראה ראיונות בכתב יד. אחריך כמובן באופן קבוע.

אודי: לא ממש עוקב אחרי דברים של אופנה, בעיקר בלוגים של מוסיקה וטכנולוגיה. pitchfork ו-techcrunch.

אילו מגזינים אתם אוהבים?

נינה: Wallpaper, Vogue, Marie Claire, living etc, Nylon. ליומולדת האחרון אחי עשה לי מנוי לPig, מגזין ממש אדיר, יש בו אופנה, אומנות, מוסיקה וצילומים יפים אבל הוא באיטלקית.
אודי: מה שנינה מביאה הביתה, vogue \ wallppaper. אבל מאז שראיתי את Pig הבנתי שהאיטלקים לא שמים על אף אחד, מאוד יפה.

מה החלום שלך?

נינה: להיות מאושרת, להרגיש שאני מגשימה את עצמי, לחיות במקום יפה בעיר מדהימה, להיות מוקפת באנשים שאני אוהבת ולטייל הרבה.
אודי: להיות בן אדם טוב ולהצליח בכל שיגעון שבאותו רגע אעשה. הכי חשוב זה לא לשכוח את החברים והמשפחה.
מה מפחיד אותך?

נינה: חושך ומוות טפשי כמו חנק מגלידה או נפילת אגוז קוקוס על הראש.
אודי: זמן לא מנוצל.
מה אתם עושים בזמנכם הפנוי?
נינה: מציירת, קוראת, רואה סדרות, שומעת מוסיקה, מטיילת בעיר ומבלה עם אודי ועם חברות.
אודי: מבלה עם נינה בבית, עושה מוסיקה ויוצא לשתות עם חברים.
מה תקחו לאי בודד?

נינה: את דינו (בובות הדינוזאור מגיל 4, אני משתדלת לא לישון בלעדיו).
אודי: את נינה ומחשב נייד כמובן.