Apart from the apartment

לפני שבוע וחצי ולאחר חיפושים מרובים, אני ודניאל מצאנו דירה, אפילו כתבתי בנושא פוסט חינני. מחשש לעין רעה ושאר מרעין בישין החלטתי לפרסם את הפוסט רק לאחר החתימה הממשית, שלא התממשה וגם לא תתממש. בעניין הזה רק אומר מאוד בקצרה שנושאים עקרוניים עליהם דובר ביום תשלום המקדמה וחתימת זכרון הדברים הושמטו בבוטות מן החוזה.
יום האתמול שלווה בדמעות רבות, הסתיים באכילת רביולי ורודים בצורת לבבות (וללא כל קשר לט"ו באב) ובאמירת "הכל לטובה" שוב ושוב, במחשבה שחזרה על הצירוף הזה תגרום לנו בסוף ממש להאמין בו.
אם כך לאחר מפח נפש גדול אנחנו חוזרים למשחק, כל עזרה תזכה את המוצא הישר בארוחה בסגנון ישראלי-ארגנטינאי בסלון דירתנו שיבוא עלינו לטובה. בינתיים, עד שתימצא המיועדת, אספתי כמה תמונות של פינות חמד בדירות מדליקות שכמותן הייתי שמחה למצוא (מותר לחלום!) וכעת אלך לקרוא עוד מודעות.

חדר אמבטיה הפוך במהותו לחדרי הרחצה התל אביבים. חלום.

טלוויזיה קטנה, חתול ושטיח פרסי. מי צריך יותר מזה?

לופט גדול ומהמם. אין להשיג בארץ

כל התמונות מכאן, אולי גם קצת מכאן. רק בשורות טובות, הכל לטובה.

Mix & Catch

כבר כתבתי מזמן על חיבתי לשילובי הדפסים אך מאז שהקיץ פה זה כבר רומן של ממש. הצטמצמות הלבוש לכדי שכבה אחת מלווה בתסכול רב מדי בוקר (כאשר מרבית הבגדים מביטים בי בעיני עגל, יודעים שטרם הגיע זמנם לצאת מהארון). נראה לי שהדפסים הם הדרך הטובה ביותר להפיג את השממון האופנתי שגוזר עלינו מזג האוויר, כמו כן במידה והשילוב לא יוצא מוצלח תמיד נוכל לטעון להגנתנו כי זה החמסין שמבלבל אותנו. בכל אופן הייתי מאוד מרוצה השבוע כשבסטייל.קום הכניסו את העניין לדיווח הטרנדים לעונה הקרובה.

ואשר לכדורים הצבעוניים הללו, האמת היא שאין לי ולו מושג קלוש בלהטטנות אבל החלטתי לשחק בכאילו. אני מאוד אוהבת כל דבר שנוטף ממנו ולו שמץ של אווירת קרקסות (בלי חיות כמובן!) או קסם. מאחר וקל מאוד לעבוד עלי, תמיד, בכל עניין ונושא, אני מוקסמת בקלות ואיני נוטה לפקפק. קסם זה קסם, לא?
לפני כמה שנים הייתה לאחי תקופה בה הוא התעניין בקסמים ואף למד לבצע לא מעט קסמים בעצמו. מאז לאחר כל הופעה של קוסם הוא לוחש לי כיצד בוצעה אחיזת העיניים ומדוע בעצם זה טריק ממש פשוט, כזה שאפשר לנסותו בבית. בכל פעם אני מתלבטת האם אני רוצה לשמוע או מעדיפה להמשיך ולהאמין.

חולצה - טופשופ
חצאית - יד שנייה
חגורה - to go
סנדלים - unisa

מימין - vouge germany december 2009, משמאל - marie claire italia april 2010

LA times magazine

מימין - Vouge China, משמאל - Kill Magazine

משמאל - Harper's Bazar US

התמונות מכאן

בצלאל בצלאל

אני שוב בדיליי. חיפושי דירה והשלמת פערים עם חיי הקודמים, גרמו לדחייה קלה בפירסום הפוסט הנוכחי. למען האמת הוא ממתין לו יפה יפה כבר כמה ימים בחשבון הבלוגר שלי כשמשום מה הפעולה "פרסם רשומה" לא נעשתה. בכל אופן הרי הוא סופסוף כאן לפניכם...

צהריים, הסעה ירושלים, חמסין מתעתע ורשימת שמות כמו בטיול שנתי. התחלה הזויה לארוע הזוי.

האמת שאת הפוסט הזה מחקתי וכתבתי ושוב מחקתי, היה מאוד קשה לתאר את מיצג האופנה של בצלאל במלים שיצטרפו יחד לכדי טקסט ברור. המחלקה בבצלאל מתחלקת לשלוש התמחויות - אופנה, צורפות ואביזרים ונדמה כי הנסיון להכיל את שלושת התחומים תחת קורת גג אחת הוא זה שלמעשה מחבל ברמה הכללילת של המחלקה ויוצר מצב מבלבל בו השלם קטן מסך חלקיו. האירוע התחלק לשניים, בחלק הראשון התקיימה תצוגת אופנה והחלק השני התקיים כמעין תערוכה של מיצגים חיים בה הוצגו האביזרים והתכשיטים על גבי דוגמנים שהדגימו את השימוש של האובייקטים השונים. הארוע נשא אופי אקספרימנטלי משהו,נדמה כי הבוגרים השתוללו לחלוטין ולא היה באיזור אף מבוגר אחראי שישגיח, נשמע מדליק אבל בשל המחסור הניכר בטכניקה התוצאה הכללית קצת מגומגמת. הרצון למקסימום אומנותיות בא במרבית הפרוייקטים על חשבון ההתייחסות לגוף. במרבית הפרוייקטים התקבלה התחושה שמדובר בעבודות אמנות שבמקרה מצאו את דרכן אל עבר החזה והאגן ולא בגד בעל כוונה אופנתית. כמי שלומדת בשנקר, שם תכנית הלימודים כוללת לא פחות דגש על טכניקה מאשר על עיצוב, אני יכולה לומר שלמרות הבעייתיות הרבה היה איזה קסם לא ברור במיצג הזה (שבהחלט ראוי להיקרא מיצג אופנה ולא תצוגת אופנה). חוסר הציות לחוקי אופנה נוקשים, יצר רושם של אש אותנטית מאד הבוערת בקרב הבוגרים ומנחיהם.
החלק השני היה ללא ספק מוצלח יותר, הוצגו בו תכשיטים ואובייקטים שונים, כגון נעליים, וקישוטי שיער.
בשני החלקים צרם מאוד לראות ששמם של המעצבים הצעירים אינו מופיע בשום מקום ולמעשה לא ניתן לקשר שם לעבודה, אלא בדיעבד, דרך הדיסק שניתן לעיתונאים.
כמה פרוייקטים שאהבתי במיוחד -
הקולקציה של ליאור צ'רכי שהתייחסה לחיבורים שבין גבריות וילדות תוך בחינה של מיתוסים ישראליים (הטובים לטייס וכו'ֿ). שילוב בין דובונים למדים בכחול כהה יצר קולקציה מעניינת ומגובשת המעלה לדיון שאלות על מגדר בתרבות המקומית.

מעיל דובון, אותו ניתן להפוך בעזרת מספר תיקתקים לבובת דובי.

קולקציית הנעליים של דפנה עמר העשוייה עור בשילוב לחצניות מתכת, המגדירות, מפרקות ומרכיבות מחדש את הגזרה בכל נעל. חווית הנעילה מהותית וייחודית עבור כל דגם, מייצרת עניין ומשחק בכל נעילה. אהבתי במיוחד את הדגם העשוי ריבוע עור פשוט לכאורה, אשר סגירתו האקראית יוצרת נעל שונה בצורתה בכל פעם.


קולקציית התכשיטים המעודנת של מירב אוסטר, בה התכשיטים מולבשים על מפרקים שונים ומשנים קלות את צורתם בהתאם לתנועת העונד אותן כאשר כל התנועות הן תנועות יומיומיות אותן אנו מבצעים בעת שאנו מפעילים גאדג'טים טכנולוגיים.
התכשיטים דמו למעין חרקים/ יצורים מסרט מדע בדיוני והיה כח רב בתנועות העדינות והקטנות שנוצרו בתכשיט כמעין קסם שסודו לא נודע. ללא ספק אחד הפרוייקטים המרגשים.

סדרת סיכות השיער של שני פרינס שואבת השראה מהתרבות ההודית ומעלה שאלות בנוגע ליופי, קיטש, גודש, עוצמה ובוחנת את הגבול בין טעם טוב לטעם רע, בין משיכה לדחייה כלפי התכשיט. זה היה בעיני הפרוייקט הרלוונטי ביותר מבחינה אופנתית ואחד הפרוייקטים הבודדים שהתכתב עם טרנדים עכשווים.