Wild Range

אחרי הפוסט הזה והזה היה זה רק מתבקש להמיס הכל אל תוך אאוטפיט אחד נמרי במיוחד שיחתום לבינתיים את הטרילוגייה הפראית הזו. כי אחרי האאוטפיט הזה גם לי קצת נמאס מהדפסי החיה האצילית והטורפת.

כשהייתי בחטיבת הביניים היתה לי מורה שכונתה (גם בפניה) "ציפי צבע" וזאת משום שתמיד היתה לבושה בצבע אחד בלבד מכף רגל ועד ראש. חולצה, מכנסיים, ז'קט, עגילים, שרשרת ותיק - כולם באותו צבע בדיוק ללא יוצא מן הכלל! היום היחיד בו לא היתה מתלבשת כך, היה בפורים, אז היתה לובשת גם שחור וגם לבן. יחד.
בחודשים האחרונים היו כתבות רבות שצידדו באאוטפיט בצבע אחד ויחיד והחזירו לתודעתי את המורה ההיא, שכעת לבושה זוכה להכרה אופנתית. מעניין מה היתה חושבת על האאוטפיט הנמרי שלי.

cape town

style.com | the sartorialist| jak& jill

אמנם החורף עוד לא ממש הגיע, אך מדפי החנויות כבר מוכנים לסופת השלגים הבאה. מעילים, סוודרים, צעיפים וכמובן שכמיות מסודרים בדייקנות מפתה שנועדה לעורר את החושים הצרכניים שלנו. בחורף הקודם חיפשתי זמן רב אחר השכמייה המושלמת, כשלבסוף מצאתי אותה באטסי, התמהמתי עם הקנייה וכך הפסדתי אותה לעולמי עד. מאז היא קצת נתקעה לי בראש וכל שכמייה זוכה מיד להשוואה עם ההיא ואין זה לטובתה. לא אבכה על חלב שנשפך שכן בניגוד לאותה קנייה מוחמצת, ביצעתי רכישה אחרת מוצלחת עד מאוד שאולי זכורה לכם מכאן.

השכמייה שלא קניתי

חוץ מזה שמצאתי ברחבי הרשת מלא שכמיות יפהפיות אותן קיבצתי לקולאז' הנחמד שלמעלה, התחוור לי שוב במהלך כתיבת הפוסט עד כמה דלה שפת אמנו, במיוחד בכל הקשור לביגוד ואופנה. בעוד שהשפה האנגלית העשירה מבדילה בין סוגים רבים של שכמיות (בנוסף לפונצ'ו ול- cape שכמותם יש לנו גם בעברית, ישנן מילים נוספות לתיאור שכמייה ארוכה, שכמייה המיועדת לאנשי דת או מילים לתיאור שכמיות מתקופות ספציפיות בהיסטוריה של הלבוש), בעברית אנו נאלצים להסתפק בשתי מילים בלבד - פונצ'ו ושכמייה. מאחר וכבר יש לי שכמייה נותר לי רק להצטייד בפונצ'ו קטן וצמרירי ולהמתין לגשם.

same same but different

בשבוע שעבר אמי עשתה סדר מקיף בארונה וכתוצאה מכך התגלגלו אלי מספר לא מבוטל של פריטים מוצלחים ביותר, הפתעה משמחת מאד מאחר וחשבתי שכבר דגתי משם כל מה שאפשר. ביניהם היתה גם חולצת המשי השחורה הזו, היא חביבה עלי במיוחד דווקא בשל גזרת הטי שירט הפשוטה שלה והבד העדין והנעים ממנו היא עשויה. פריט נוסף שעשה את המעבר מארון אמי לארוני שלי הוא ז'קט ורדרד מפשתן, מבית המותג Perry Ellis, שמחכה בסבלנות לימים קרירים יותר. בשל הגזרה המדוייקת להפליא שלו החלטתי לתור ברחבי האינטרנט אחר פריטים נוספים מבית אותו המותג, בתקווה לשחזר את הצלחתו של הג'קט. התוצאה היא החצאית המנומרת הזו, העשויה משי דק ואוורירי ובעלת בטנה בצבע פודרה, עשויה אף היא משי.
חוץ מזה החלטתי שירידת הטמפרטורות היא סיבה מצויינת לחזור לליפסטיק הכהה והכה אהוב עלי. הוא אמנם מזכה אותי בשלל תגובות שונות משונות, אבל אני כל כך אוהבת אותו שלא ממש אכפת לי.

חולצה - היתה של אמא אי שם בשנות ה- 80
חצאית - אטסי
שרשרת - שוק הפשפשים
נעליים - אלדו

חג שמח לכולם!

Key items

בנוסף לחשבון הנפש שערכתי עם עצמי, ערכתי גם חשבון קטן ומתמשך עם ארוני והחלטתי אילו בגדים אדון לכף החיים ואילו לכף המוות (זה פחות אכזרי ממה שזה נשמע - הבגדים פשוט עוברים למישהו שיותר זקוק להם). החצאית והחולצה נקנו בזארה בשנה החולפת, החולצה לפני מספר חודשים והחצאית ממש בשבועות האחרונים ומיותר לציין ששניהם עברו את הניפוי. שניהם פריטי מפתח, כאלה שנלבשים לעתים קרובות ומשתלבים היטב עם פריטים אחרים בהתאם למצב הרוח, למאורע ולמזג האוויר. אופנתיים במידה רבה, על זמניים לא פחות, סוג של בייסיק שמתאים גם לחורף וגם לקיץ ובמיוחד לעונה הנוכחית והכמעט בלתי קיימת - הסתיו.
השרשרת היא פריט מפתח מסוג שונה לחלוטין. היא מציאת המציאות שלי בגזרת האקססוריז והיא אפילו לא נרכשה באיטרנט, אלא בחנות היד שנייה התל אביבית - פומרנץ. השרשרת הזו עשוייה פלסטיק טהור וירקרק מהסוג שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים ולראייה בכל פעם שאני עונדת את השרשרת הזו היא מקבלת שלל מחמאות וגונבת את ההצגה מהלבוש כולו. על אף אחוז הפלסטיק הגבוה והצבע הזרחני-משהו לי היא מזכירה בכלל תכשיטים אפריקאיים ולכן נראתה לי מתאימה ביותר לשילוב עם החולצה המנומרת וחצאית בצבע חול ליצירת לוק של סוואנה אפריקאית.

SOUNDSUIT INC.

אנה וינטור ידועה בחיבתה לפרוות ובכל זאת, הפקת אופנה כמו זו שנראתה בגליון ספטמבר היא הדבר האחרון לו ניתן לצפות מהווג האמריקאי. חליפות של יצורים מוזרים ושעירים שנוצרו על ידי האמן ניק קייב אוחזים בתיקים פרוותיים ונעליים יוקרתיות, משונה לפחות כמו שזה נשמע. על אף שהייצור הורוד מהתמונה הפותחת את ההפקה שצילם ריימונד מאייר הזכיר לי במקצת את הז'קטים השעירים מקולקציית חורף 94 של שאנל, לא מוצגים בה פריטים לבישים (התיקים הם הרי קישוט בלבד), לא טרנדים וגם לא פנים יפות, עם זאת האווירה שמתקבלת מצליחה להיות רלוונטית ועכשווית. ואכן, כשחושבים על דברים שנעשו בעת האחרונה (תצוגת חורף 2010 של שאנל, הסרט ארץ יצורי הפרא והקולקציה שנוצרה בעקבותיו ואפילו ההפקה הזו), הפקת האופנה הזו נראית פתאום קצת יותר הגיונית.

ג'יין מדגימה איך לובשים שאנל

מימין שאנל חורף 1994, משמאל גרסת 2010

ארץ יצורי הפרא, הסרט בו לא הפסקתי לבכות

למרות הגלאם המלוטש שהצליחו להעניק בווג לחליפות של ניק קייב, מומלץ בהרבה לראות (ולשמוע) אותן בוידאו וגם להקשיב לקייב מדבר על אופן עבודתו עם החליפות והרקדנים שלובשים אותן. זה הרבה יותר מעניין מהצילומים האופנתיים, אם אתם קצרים בזמן צפו בוידאו הראשון.

עוד חליפות סאונד שלא יזכו להיזכר בתודעתם של קוראי ווג. את ההפקה במלואה ניתן לראות כאן.

NINA & UDI

זוכרים את הפוסט הזה? התכנון היה לארח פה בסלון הבלוג לעתים קרובות מכרים, חברים ושאר ירקות אך רצה הגורל ועד עתה פוסט מהסוג הזה לא יצא לפועל. האורחים הנוכחיים הם נינה מנדלסון ואודי נאור, חברים ותיקים שברבות הימים גדלו, גבהו והפכו לזוג יפהפה. אני ונינה חברות מאז ימי חטיבת הביניים, עת היינו שתינו מתבגרות חסרות ביטחון בעלות עניין משותף במכנסיים מתרחבים ובחורים עם שיער ארוך. את אודי הכרתי פחות או יותר באותו זמן בצופים ומאוחר יותר למדנו שלושתנו באותה כיתה בתיכון אלון. כבר שלוש שנים שנינה ואודי הם זוג לוהט ולאחרונה עברו להתגורר יחדיו בדירה לוהטת ברחוב גרוזנברג.

נינה מתחילה ללמוד בקרוב עיצוב פנים במכון הטכנולוגי בחולון ואודי הוא מפיק מוסיקלי, מתופף, דיג'יי ויזם. יחד הם מגדלים מאוורר העונה לשם טופסון ועציץ בזיליקום. צילמתי אותם בדירתם ביום מהביל במיוחד, היה כיף.

איפה אתם עושים קניות בדר"כ?

נינה: משום מה אני מרשה לעצמי לקנות כמעט ורק בחו"ל, אני קונה בעיקר ב H&M ,Topshop ,Zara ובחנויות יד שנייה.
אודי: בגאפ, זארה, נייק, H&M, Insight. הרבה מהבגדים שלי נקנו ברכישה אחת מאסיבית בסיטאדיום בפריז וכללו את החברות Obey/Sixpack ועוד דברים פחות מוכרים. גם יש לי המון בגדים שקיבלתי או שלקחתי מאנשים סביבי: אבא, אח שלי וחברים.
מה הפריט האחרון שרכשתם?

נינה: שמלה בצבע אפרסק (זו שבתמונה למטה), פשוט התאהבתי בה. שכנעתי את עצמי שהיא סופר שימושית ואני כל הזמן אלבש אותה, אני ממש אוהבת אותה והיא עלתה רק 18 דולר!
אודי: נראה לי סניקרס של נייק בגוונים של כחול.
אודי, מה אתה הכי אוהב שנינה לובשת? נינה מה את הכי אוהבת שאודי לובש?
נינה: חולצות מכופתרות ודברים שאני קניתי לו.
אודי: אני הכי אוהב את הדברים הפשוטים והמאווררים יותר. פחות אוהב את הפרחוניים ואת הטרנד הסוחף של גזרה גבוהה, למרות שנינה גורמת לכל דבר להיראות טוב.
לו ניתן לכם סכום כסף בלתי מוגבל לקניות, איזה פריט הייתם רוכשים?
נינה: אמבטיה על רגליים.
אודי: מכנסיים לבנים של לואי ויטון.
מה לעולם לא תלבשו?
נינה: יש המון דברים שנראה לי שלא אלבש אבל מצד שני, סקיני וגזרה גבוהה זה משהו שהיה נראה לי הכי מכוער בעולם ועכשיו זה הגיוני. בגדול בגדים צמודים מדי זה לא הקטע שלי לאחרונה.
אודי: מכנסי 3/4 אף פעם לא סבלתי. גועל נפש. איכסה.
כמה זמן אתם משקיעים בבוקר בהתלבשות?
נינה: אני לא מאנשי הבוקר כך שבדרך כלל אם אני צריכה לצאת מוקדם יש לי שנייה להחליט אבל אם יש לי זמן זה יכול לקחת גם שעה. אני מסוגלת להחליף מליון בגדים, יש ימים כאלה בהם שום הופעה לא מספקת.
אודי: בין כמה שניות לכמה דקות.
מיהו אייקון האופנה שלכם? מדוע?

נינה: בטי דרייפר ממד מן. ההופעה שלה תמיד מושלמת, אם בשמלת ערב מהממת וכפפות או בכותונת לילה עם חלוק תואם, בשיעור רכיבה או סתם בבית. יש בה אלגנטיות ואצילות וחוץ מזה הפער בין המראה המושלם שלה לחיים המתפרקים והלא ממומשים שלה מעניין. חוץ ממנה אודרי הפבורן כמובן ובכלל דמויות נשיות מסרטים ישנים תמיד מלהיבות אותי.
אודי: מייקל ג'קסון.
מיהו המעצבים האהובים עליכם? מדוע?

נינה: מארק ג'ייקובס. כנראה שגם אודי יגיד את זה. גם מיו מיו וסטלה מקרטני, עושים שם דברים שקולעים מבחינתי.
אודי: אוביי ולואי ויטון עושים דברים מדהימים ואני ממש אוהב את הצילומים בפרסומות של מארק ג'ייקובס.
אחרי אילו בלוגים אתם עוקבים?

נינה: אני לא ממש עוקבת בקביעות אבל את "הגרסונייר" הישראלי אני ממש אוהבת, הם כותבים ממש שנון וחמוד. לאחרונה אני מחוברת הרבה ל the selby שמגיע לבתים של אנשים מדליקים ומצלם, זה חטטני ומעניין, חוץ מזה אני אוהבת שהוא מראה ראיונות בכתב יד. אחריך כמובן באופן קבוע.

אודי: לא ממש עוקב אחרי דברים של אופנה, בעיקר בלוגים של מוסיקה וטכנולוגיה. pitchfork ו-techcrunch.

אילו מגזינים אתם אוהבים?

נינה: Wallpaper, Vogue, Marie Claire, living etc, Nylon. ליומולדת האחרון אחי עשה לי מנוי לPig, מגזין ממש אדיר, יש בו אופנה, אומנות, מוסיקה וצילומים יפים אבל הוא באיטלקית.
אודי: מה שנינה מביאה הביתה, vogue \ wallppaper. אבל מאז שראיתי את Pig הבנתי שהאיטלקים לא שמים על אף אחד, מאוד יפה.

מה החלום שלך?

נינה: להיות מאושרת, להרגיש שאני מגשימה את עצמי, לחיות במקום יפה בעיר מדהימה, להיות מוקפת באנשים שאני אוהבת ולטייל הרבה.
אודי: להיות בן אדם טוב ולהצליח בכל שיגעון שבאותו רגע אעשה. הכי חשוב זה לא לשכוח את החברים והמשפחה.
מה מפחיד אותך?

נינה: חושך ומוות טפשי כמו חנק מגלידה או נפילת אגוז קוקוס על הראש.
אודי: זמן לא מנוצל.
מה אתם עושים בזמנכם הפנוי?
נינה: מציירת, קוראת, רואה סדרות, שומעת מוסיקה, מטיילת בעיר ומבלה עם אודי ועם חברות.
אודי: מבלה עם נינה בבית, עושה מוסיקה ויוצא לשתות עם חברים.
מה תקחו לאי בודד?

נינה: את דינו (בובות הדינוזאור מגיל 4, אני משתדלת לא לישון בלעדיו).
אודי: את נינה ומחשב נייד כמובן.

השנה החדשה הבאה עלינו לטובה נפתחה אצלי במעבר דירה חגיגי ומשמח! זו גם הסיבה למחסור בעדכונים בעת האחרונה, מבטיחה פיצוי בקרוב. בינתיים אאחל לכל קוראי הבלוג ובני משפחותיהם שנה טובה ומתוקה, הרבה בריאות, אושר ומלא מתנות אופנתיות!